מושב 3: סביבה בת קיימא בעולם המחר בערים מעורבות
(21-10-2015)
מנחה: גיא קוטב, עורך וכתב רשת ב’ קול ישראל
דוברים
• ד”ר אורלי רונן, ראש המעבדה לקיימות וחדשנות עירונית, בית ספר פורטר ללימודי הסביבה והחברה, אוניברסיטת תל אביב
• תמי גבריאלי, מנהלת המרכז למחקרי סביבה וקיימות, מכון ירושלים
• פרופ’ יוסף שלהב, המחלקה לגאוגרפיה וסביבה, אוניברסיטת בר אילן
המנחה גיא קוטב: אנו נדבר על סביבה בת קיימא בעולם המחר, אף שבישראל הסביבה תקועה בזמן האתמול. עם זאת, דווקא סביבה באזור סכסוך יכולה לגשר ולפשר במקומות שדברים אחרים נכשלים בהם. דוגמה טובה היא פרויקט התנשמות של ד”ר יוסי לשם. יש לו קשר גם עם הצד הפלסטיני, גם עם ירדן וגם עם פעילים מהשטח שלנו. דוגמאות לנושאי סביבה שדורשים שיתופי פעולה אזוריים הם מפעלים מזהמים ונחלים מזוהמים שהמקור שלהם בשטחים, ועקב כך נוצרו שיתופי פעולה כדי לשפר את המצב. גדר הפרדה לא עוצרת את הציפורים, לא את האוויר שאנו נושמים ולא את המים שאנו צורכים.
אנו נתייחס לנושא הסביבה בהקשר של הכנס, בכך שכולנו חולקים אותם משאבים, גם בתוך הערים. אנו רוצים לבדוק כיצד ההתנהלות הסביבתית שלנו משפיעה על העולם סביבנו ועל השכנים שלנו, שלעיתים אין לנו קשר אתם, אבל הסביבה גוזרת עלינו השפעה הדדית.
ד”ר אורלי רונן
כיצד יש להתמודד עם נושא קיימות בערים מעורבות? השפעות אקולוגיות ומדידה של תופעות הן חלק ממערכת אקולוגית שלעיתים נקטעת בגלל נסיבות פוליטיות חברתיות. כיצד יחד אנו מבטיחים שהמקום ימשיך לממש את הפוטנציאל שלו? גם אם משהו היה תקין אתמול וכעת הוא סביר, עלינו לשאול עצמנו איך הוא יהיה מחר?
ברצוני לסקור מושגי יסוד של קיימות. אפשר לתפוס את כדור הארץ מזוויות שונות. תמונה אחת מראה פלנטה פיזית מאוד,
אקלימית, רואים בה יבשות, אקלים, ימים אך לא רואים בה אנשים. ואילו בתמונה השנייה רואים אור שמסמל אנשים, אולם לא את כולם, למשל לא רואים את אפריקה והדבר מבטא את חלוקת הפיתוח ואת חלוקת המשאבים בעולם. הדבר גם מלמד על הצפיפות העירונית. הערים שרואים בתמונה הן תופעה שמשותפת לכולנו גם מבחינה חברתית, גם סביבתית. אותם אלמנטים מתקבצים לאותו מקום, והוא העיר ועליו יש לנהל דיון איך להפוך עיר למקום שיהיה טוב לחיות בו. סביבה פיזית יוצרת תחושת חיבור ואולי
היא אפיק או מנוף לחיבור בין האנשים ובין הקהילות.
להלן כמה מספרים באחוזים שמלמדים על עיר:
• 2% – תכסית, שטח כדור הארץ שמכוסה על ידי ערים וישובים. לא הרבה אבל גורם משפיע.
• 50% – מספר התושבים שגרים בעיר, מתוך כלל התושבים בעולם.
• 70% – הפעילות הכלכלית המתרחשת מהערים.
• 80% – צריכת אנרגיה, זיהום.
עלינו לראות איזה עולם אנו יוצרים עם מספרים אלה. ערים הן מעמסה אקולוגית, ראינו כמה משאבים ממשאבי כדור הארץ צריך כדי לכלכל את העיר, אולם לא כל עיר צורכת אותם משאבים. מה שמפעיל את לונדון הוא יותר ממה שמפעיל את כלכותה. תפיסות שקשורות לניהול עיר הן נימבי – “לא בחצר האחורית שלי” (not in my back yard), דברים שתושבי ערים לא רוצים בתוך העיר כמו זבל. לעומת זאת אנשי סביבה וקיימות שואפים לאימבי- “כן בחצר האחורית שלי” (in my back yard): יש לכלול דברים בתוך העיר עצמה.
שאלות שקשורות לעיר הן: כיצד מתמודדים עם משאבי הקרקע? האם הצורה הזו, שאנשים מגדירים כעיר, מתאימה לכלל האוכלוסייה? לא בהכרח. אנשים שאין להם מכוניות לא יכולים להגיע ממקום למקום בתוך העיר במכונית. כיצד נראים מדפי סופרמרקט בעיר לעומת מקומות שאינם ערים? ערים מושפעות מזיהומים תחבורתיים ותעשייתיים, עיר מושפעת יותר מאסונות טבע, כמו מה שקרה בניו אורלינס. לעיר מתכנסות המצוקות החברתיות של החברה.
עלינו לשאול איך לוקחים את הנתונים ומייצרים מהם שפע וטוב. התשובה נעוצה בכך שמלבישים את משקפי הקיימות. בדרך זו מתבוננים בחיבורים בין סביבה-חברה-כלכלה, בחיבור בין הפיזי-קהילתי-רוחני. יש יותר ויותר דוגמאות שמראות שסביבה היא מנוף מחבר ומשתף.
לסיכום, אנו נמצאים בסירה אחת, בסירה משותפת, ומה שעלינו לשאול הוא מהי מערכת ההפעלה של סירה משותפת זו ברמה של הפלנטה, של השכונה והעיר. יש כמה עקרונות פעולה לסירה המשותפת, והם ההבנה שאנו מדברים על מערכת ועל רשת. אי-אפשר להפריד ולתחם ערים מהסובב אותן כי במערכת אקולוגית כל גורם תלוי זה בזה. המערכת האקולוגית בנויה כך שהיא מייצרת שפע, את המשאבים של הדבר הבא. מערכת לא עובדת בריק, יש לה כללים וצריך לנהל אותם באופן תקין כדי לקבל את המשאבים הללו.
תמי גבריאלי
אני רוצה להיכנס להדגמות ולהיבטים מסוימים של נושא הקיימות. במכון ירושלים יש פרויקט שתופס את העיר כמקום שבו צריך להתרכז כשחושבים על קיימות. הפרויקט יוצא מנקודת מוצא שהעומס הנוצר בעולם לא מקבל פתרון. לכן הפרויקט שלהם בודק מה צריך לעשות כדי לבצע שינויים ושמים בו את הדגש על ההתנהגות האנושית, לא על משאבי סביבה או על פיתוחים טכנולוגיים. זאת מתוך הכרה שהשינוי בקיימות תלוי בנו, באורח החיים שלנו.
המטרה היא עידוד אורח חיים מקיים בערים בישראל. מה היא עיר מקיימת? לא דווקא היבטי הסביבה הקלסיים:
• יודעת לנצל היטב את המרחב הבנוי והפנוי.
• מערבת שימושים ומאפשרת חיסכון בנסיעות.
• מאפשרת ניידות ונגישות נוחה ובאמצעים ידידותיים.
• מאפשרת הרבה מקומות מפגש המאפשרים חדשנות וחיבור – אינטראקציה בין אנשים למרות הצפיפות, למשל הסבת אזור של כביש לאזור ציבורי.
• חיבוריות, תקשורת שמאפשרת לשפר את אורח החיים בעיר לכיוון מקיים.
• הקטנה של הצריכה ושל העומס דרך מחזור ודרך הקטנת הצריכה כמו כלכלה שיתופית והפיכה של צריכת מוצרים לצריכת שירותים, למשל פרויקט תל אופן בתל אביב. שימוש במשאבים בצורה יעילה יותר.
• מעודדת התארגנות קבוצות וקהילות. אחד הכלים החשובים שיכולים להיות מנוף לאורח חיים מקיים הוא שינוי התנהגות. יש תאוריות וכלים שונים הבודקים איך אפשר להשפיע על שינוי וקבלת החלטות לכיוון של אורח חיים מקיים.
אם נשפר את התחומים הללו נשפר גם את אורח החיים המקיים בעיר.
אני רוצה לספר על שלוש “מעבדות עירוניות”, פיילוטים שהתקיימו באשדוד, בחולון ובירושלים. כל אחת מהמעבדות עסקה בנושאים שונים, בתוך עיריות שונות, בקרב אוכלוסיות שונות. מטרת מעבדות אלה הייתה גיבוש המלצות.
המעבדה העירונית הראשונה התקיימה בחולון, ובה רצו לבדוק דרכים לחיזוק הפעילות הכלכלית הפנים-שכונתית; ליצור ערבות הדדית שתשאיר יותר מהכסף של התושבים בתוך שכונתם ותעזור לבנות מרקם קהילתי מפותח באמצעות חיזוק הקשר עם המרכז המסחרי הקיים, במקום שהתושבים יצאו מהשכונה לקניונים בערים סמוכות. מנהלת המתנ”ס שיתפה פעולה, והדבר מוכיח שיש צורך בגורמים מתווכים כדי שהציבור ירוויח. הצוות שלנו הציע כמה גורמים שישפרו את החיבור של המרכז הקהילתי עם המרכז המסחרי.
המעבדה העירונית השנייה גם היא התקיימה בחולון ועסקה בנושא השיתופיות. כלכלה שיתופית היא דרך טובה כדי להקטין את הצריכה, כדי לחבר בין גורמים שונים, והיא גם יכולה לעזור להוזיל את יוקר מחיה. למשל הסעה משותפת למרכז מחול שלרוב הורים מסיעים אליו מכל רחבי חולון או שיתוף במוצרי תינוקות. החסמים היו ברורים, ובראש ובראשונה חוסר אמון. בנושא ההסעות הורים לא בוטחים בהורים אחרים שיסיעו את הילדים שלהם, ובנושא השני ההורים רוצים את הטוב ביותר ואת החדש לילדים שלהם. השאלה והעברת חפצים ובגדים נתפסה כאפשרות נחותה. נושאים שקשורים לסטטוס, לדימוי ולאמון עולים בכל ההיבטים של פעילות קהילתית בקיימות.
מסקנות
• כדי לבנות אמון חשוב ליצור מפגש פנים אל פנים בין חברי קהילת השיתוף הנרקמת.
• חשוב ליצור אקסקלוסיביות עבור מצטרפים לקהילת השיתוף כדי לעודד אותם להתגבר על הסטיגמות ולשנות את תפיסת הסטטוס.
• קיים מגוון רחב של פתרונות טכנולוגיים זמינים שעשויים למוסס את החסמים המנטליים שזוהו.
המעבדה העירונית השלישית הייתה קבוצות מיקוד של נשים במזרח ירושלים. ניסו ללמוד ממנה מה המאפיינים של קבוצה זו לגבי רעיונות של קיימות, נושא שקשור לתרבות. כיצד לחולל שינוי, מה הן רוצות שיקרה, מה אפשר לעשות כדי לקדם שינוי? המסקנות היו שנשים הן בעלות ההשפעה המרכזית על נושא הצריכה בבית, וכי קיים חיבור בין סטטוס כלכלי לבין שיתוף, כלומר שיתוף נתפס כמנהג של אנשים ממעמד סוציואקונומי נמוך ולא דווקא כדבר שקשור לסביבה. אמנם היו חששות להגיע למפגש, אך הייתה התעניינות וגם הקבוצה הזו הביעה רצון לאיכות חיים. הנושא הטכנולוגי כבר נמצא שם, יש מודעות ונגישות לפתרונות בסמרטפונים למשל, ואפשר לנצל זאת כדי לשנות את החיים שם לאורח חיים מקיים.
סיכום על שינוי התנהגות בעיר מעורבת:
• התובנות מאזורים שונים דומות. אנשים רוצים שיפור באיכות החיים, ואם הם ירגישו שהפתרונות הללו ישפרו את איכות חייהם אפשר יהיה לקדם את החיים שלהם, כי המכנה המשותף הוא חיי יומיום.
• יש לשאוף להסרת חסמים כגון הקשר בין שיתופיות לעוני ובין צריכה לסטטוס. יש להתגבר על נושא חוסר האמון.
• הרשתות החברתיות עשויות ליצר פלטפורמות לשיתופי פעולה לחיזוק קיימות.
• השינוי צריך להיות משותף לכולם. זו עוד דרך להסתכל על שינויים לכיוון של עולם אחד טוב יותר.
פרופ’ יוסף שלהב
אספר על מחקר שבודק אם יש הבדל מהותי בין איכות הסביבה במרחב החרדי לבין איכות הסביבה באזורים אחרים בישראל הדומים להם סוציואקונומית. יש דעה שאיכות הסביבה באזור החרדי נמוכה. במחקר זה יש שלושה רבדים:
1. רובד תאורטי – האם לחברה החרדית יש עמדה עקרונית ביחס לאיכות הסביבה?
2. רובד אמפירי – מה מצב הסביבה באזורים חרדיים בהשוואה לאזורים דומים להם ברמה הסוציואקונומית.
3. רובד משימתי – בהנחה שיש הבדל, המשימה היא למצוא דרכים להגביר מודעות לסביבה בסקטור החרדי.
ברובד הרעיוני מוצאים שתי תופעות. מצד אחד יש ביהדות טקסטים שעוסקים במעשה הבריאה, ביחס האדם לטבע, אך בפועל היהודים מתרחקים מחשיבה על עולם הטבע. הסיבות הן (1) היעדר ארץ, היהודי לא צריך אסתטיקה סביבתית בטריטוריה שאינה שלו, (2) היהודי מתעסק בהלכה, בלימוד ולא עוסק בטריטוריה ובטבע, (3) עירוניות – האוכלוסייה היהודית התרכזה בעיקר בערים, והעיר מרחיקה את האדם מהטבע, (4) שמרנות – איכות סביבה נתפסת כסוג של קִדמה וכסוג של שמאלנות.
בדקנו את היחס המעשי של האוכלוסייה החרדית לסביבה ומצאנו שני חסמים:
(1) רובד טכני – רוב הפעילויות של הארגונים הירוקים נעשות בשבת, וכך החרדים מודרים מפעילות זו.
(2) רובד תודעתי – בגלל ההדרה הזו אצל החרדים נוצר דימוי שלילי לפעילות של איכות סביבה ולפעילות ארגונים ירוקים.
אבל בפועל בדקו בעלונים ובעיתונים ומצאו שנושאים סביבתיים הם נושאים שמעניינים מאוד את החרדים. נושאים כגון מים והאיכות שלהם, איכות אוויר, אפקט החממה, פגעי טבע, ניקיון, אשפה ומחזור, תחבורה. כמו כן בפועל בדקו את השכונות החרדיות והשוו בין גינות, שטחים ציבוריים פתוחים ושמירה עליהם. השוו בין שכונות חרדיות לשכונות שהן באותה רמה סוציואקונומית. מה שמצאו הוא שאין הבדל ביחס בין שכונות חרדיות ללא חרדיות, אבל יש בשכונות החרדיות עומס סביבתי: הרבה מונחי תכנון ומחקר שמשתמשים בהם לגבי אוכלוסייה כללית לא מתאימים לאוכלוסייה חרדית. למשל משפחה חרדית מייצרת יותר אשפה, היא שולחת את הילדים לזרוק אשפה והם לא מגיעים לפתח הצפרדע. כך נוצרת סביבה לא נקייה, אבל זה לא בגלל רעיון או חוסר אכפתיות אלא בגלל עומס סביבתי.
המלצות המחקר
1. הרשות מול הקהילה – רבנים פסקו פסיקות יפות בהקשרים סביבתיים של איכות סביבה, אך לא פרסמו אותן משום שלא פנו אליהם. לכן יש ללכת לציבור ולעורר אצלנו את השאלות. דבר נוסף הוא מדיניות סביבתית דיפרנציאלית: את האשפה יש לרוקן יותר במאה שערים לעומת רחביה. אי-אפשר לקבוע סטנדרט עירוני אחד אלא יש להתאים מדיניות עירונית לכל סקטור.
2) יש להגביר מודעות סביבתית של הקהילה – יש להכניס נושאים סביבתיים לספרי הלימוד, אך רבנים מרשים זאת רק בספרי לימוד של בנות ולא של בנים. דבר נוסף שיש לאפשר הדרכה בקרב הציבור החרדי לגבי התנהגות בטבע.
מסקנה: בסך הכול יש תזוזה בנושא הסביבה בקרב האוכלוסייה החרדית. האוכלוסייה הזו כבר לא נמצאת בקו התחתון הכלכלי בישראל, ויחד עם עלייה זו יש עלייה למודעות לסביבה.
שאלת קהל: אני מבקש התייחסות לנקודה של האוכלוסיות המעורבות מההיבט של הקיימות.
תמי: העיסוק בקיימות, בהיבטים הללו, הוא עיסוק באורח חיים יומיומי. כל אחד צריך אותם דברים. המכנה המשותף יכול לבוא באופן טבעי ולא צריך להתאמץ. כל אחד רוצה איכות חיים טובה ושיהיה לו נוח להגיע למוסדות חינוך ולגן משחקים. מודל זה יכול להתאים לכל סוגי האוכלוסייה. מובן שצריך להתאים אותו לאוכלוסיות ספציפיות, אבל אנחנו רואים דווקא חיבורים ושותפויות שבהן אפשר לעשות חיבורים בין אוכלוסיות שונות.
בסופו של דבר השאלה היא לא בעלות אלא איך מקבלים החלטות ובאיזו תפיסה כלכלית אנו נמצאים. כל עוד התפיסה הכלכלית שולטת היא קפיטליסטית, אנו שואפים למקום אחד. לא משנה אם זו אוכלוסייה יהודית, ערבית או חרדית. האם אפשר לקיים מודל שבו יש איכות חיים לכולם עם אותם נתונים. שיתופיות, שירותיות, להחליף דברים בשירותים במקום במוצרים, לחפש את המרחב הקהילתי המשותף שבו נעשה פעילויות עם ילדים במקום הליכה לקניון. שאלות ערכיות, חברתיות. זה הבסיס לשותפות גם בערים מעורבות. לה יש תקווה שזה יהיה המניע לשינוי גם בערים ובשכונות מעורבות. שאלות פוליטיות ערכיות. מה שמטריד אותנו מטריד גם אנשי סביבה.
יש חלופה לאורח החיים שאנו מנהלים כיום, שבתוכו חבויות סיבות לכשלים שאנו חווים, גם בתוך ירושלים ובהרבה מקומות אחרים; חיכוך שנובע גם מהיעדר חשיבה כזו.
יוסף: החרדים דוחים את העולם המודרני על הממד התאורטי שלו, ומאמצים רק את העולם הטכנולוגי שלו. קבלת ממד אינסטרומנטלי, נקי מהממד התרבותי-ערכי, אפשר לעשות בתאוריה אך לא בחיים. לכן הדוגמה הטובה היא מחשב. תעסוקת נשים היא ממד אינסטרומנטלי של תעסוקה. מה קורה למשפחה שהאישה עובדת. אי אפשר לבדל את הממד התרבותי מהממד האינסטרומנטלי. העולם של הקיימות נתפס אצלם כממד אינסטרומנטלי ולכן יש אתם שיתוף פעולה.
סיכום הרצאות ועריכה: אסיף הוצאה לאור ומרכז כתיבה ועריכה