מושב 6: מושג המשפחה העתידי – בעיות ופתרונות
(22-10-2015)
מנחה: ד”ר טליה שגיב, הקרייה האקדמית אונו
דוברים
- • מהרטה ברוך-רון, סגנית ראש העיר תל אביב-יפו
- • ד”ר אילן טבק אבירם, פסיכולוג קליני, המרפאה לבריאות הנפש ע”ש בריל
- • ורדה ואן דר ויקן, פסיכולוגית קלינית, הדסה עין כרם
ד”ר אילן טבק אבירם:
המשפחות הראשונות שסטו מהתבנית המקובלת היו זוגות קונבנציונליים שהתגרשו והקימו פרק ב’. נוצר מצב מורכב של ילדים ביולוגיים וילדים מפרק נישואים קודם. בשנות השבעים התחילו להופיע משפחות חד-הוריות. הטכנולוגיה הרפואיה איפשרה לקבל תרומת זרע ובהמשך גם תרומת ביצית. בתחילה היו בעיקר נשים, כיום אנחנו פוגשים גם אבות יחידניים.
בסוף שנות השבעים–תחילת שנות השמונים קמו משפחות שבהן ההורים “יצאו מהארון”. אנשים שהיו נשואים והיו להם ילדים, שיצאו מהארון והחליטו לחיות חיים הומוסקסואליים. לא פעם נוצרה זוגיות חדשה שבה ממשיכים לגדל את הילדים. אלה הילדים הראשונים במשפחות חד-מיניות. הם מתמודדים עם כמה מורכבויות: הגירושים, ההכרה בהעדפה המינית של אחד ההורים ובהמשך קבלה של זוגיות חדשה ושונה. כל אלה חוויות מטלטלות.
בהמשך קמו עוד ועוד משפחות של נשים לסביות שהחליטו להביא יחד ילדים לעולם באמצעות תרומת זרע. בשנות האלפיים הייתה תופעה של אימוץ, שהלכה והצטמצמה. כיום יש גם הסכמי הורות משותפת: חיבור בין שני אנשים בוגרים שבוחרים להביא יחד ילדים לעולם, ומחליטים לגדל אותם בשיתוף. זאת לצד פונדקאות ותרומת ביצית או תרומת זרע.
אתייחס לשלושה עניינים לגבי “המשפחות החדשות”:
- • שונות: השונות מהתדמית המקובלת. שני נשים ועגלה או שני גברים ועגלה. השונות היא גם מיוחדת וגם חריגה והיא
דורשת התמודדות של ההורים ושל הילדים. - • עולה גם שאלה עקרונית: מהן המשמעויות של תא משפחתי חד-מיני? המשמעות העיקרית בהורות היא פונקציונליות, פונקציה אימהית לצד פונקציה אבהית. גם בזוגיות הטרוסקסואלית לא תמיד הפונקציות תואמות את מין ההורה כמצופה במסגרת ההתייחסות המקובלת. חשוב שבכל משפחה ילדים יקבלו את מכלול הפונקציות, ולאו דווקא ממגדר מסוים.
- • הקשר הגנטי: גנטיקה היא דבר חשוב, קשר דם הוא משמעותי, גם בפן המשפטי. הנתק הגנטי נובע מהמגבלה הביולוגית של שני גברים או שתי נשים המקימים משפחה. האם יש משמעות לניתוק הגנטי? זו שאלה שנשאלת גם בשיח המחקרי, גם מבחינה חברתית וגם בחיי היום יום.
מהרטה ברוך-רון:
בעלי ערן, ממוצא אשכנזי, ואני, יוצאת אתיופיה, מאוד דומים. שנינו אקדמאים, יש לנו תחביבים דומים. בהתנהלות היום יומית שלנו אין שונות, החוץ הוא זה שכל הזמן משדר לנו שאנחנו מאוד שונים. עם השנים זה הופך פחות ופחות משמעותי.
אני חושבת על ילדיי. אנחנו גרים בתל אביב, תל אביב היא עיר שיש בה יותר מגוון מהרבה ערים אחרות. במובנים רבים, הכול מתקבל בנינוחות. ברור לי שהילדים שלי יתעסקו בזהות שלהם. הסביבה תצפה מהם להכריע מי הם, לאיזה צד הם שייכים. כאימא, אני מקווה שאצליח לתת להם ביטחון עצמי, שאני מקווה שישאלו שאלות של זהות, אבל יושפעו מן החוץ כמה שפחות. משימה לא פשוטה.
הסביבה משדרת לנו את השונות. סביבה שבה יש אורחים ובעלי בית. אני מקווה שנשכיל ליצור סביבה שמעודדת מפגש ורב-תרבותיות, שיש בה ביטוי לאחר ולשונות.
ורדה ואן דר ויקן:
אני יכולה רק לדבר על המשפחה שלי. זו הפעם הראשונה שאני מדברת על היותנו מעורבים. זו חשיפה מפחידה, וספק מיותרת. בשנתיים האחרונות הגעתי למסקנה כי ההסתרה לא תגן עלינו ועל ילדינו.
אני מתקוממת נוכח השאלה “מהי המשמעות של משפה מעורבת?” אנחנו משפחה אינטימית, אנחנו חיים כאן בירושלים. עצם השאלה ממצבת את משפחתי כחריגה, וזה כואב. המשפחה שלנו היא טבעית ואמיתית, והמבט הביקורתי לא נעים.
בעיניי, יצירת התא המשפחתי והקשר עם הילדים מעצים את הקשר הזוגי. אלה יסודות החוויה האנושית. זוגיות, באופן כללי, היא משימה בלתי אפשרית. הקושי לסחוב את שגרת היום יום וליהנות מגידול הילדים הוא גדול. אלה אותם קשיים אצל כולם, ולכן המשפחה הצבעונית שלנו כלל לא חריגה. אנחנו מגשרים על הפערים שבינינו. זה תהליך מעשיר אך גם מתיש. ברור לנו שללא הקבלה של המשפחות היה לנו קשה להקים משפחה מיטיבה, ולא תמיד זה קל.
הקונפליקט הערבי-יהודי לא היה כה אקוטי במשפחה שלי. האויב היה הנאצי. הבחירה האישית שלי פגעה בשרשרת הדורות, והתווסף לכך המתח מול האסלאם שגאה גם באירופה. בכל זאת, משפחתי עשתה מאמץ לקבל את האחר ולקבל את העובדה שהאויב הוא הקיצוני ולא זה שיש לו דת אחרת. לבן זוגי משפחה ענפה. החמולה פחות מתעניינת בדעותיי. אני יהודייה, שגם לא מאמינה באלוהים, ומתקוממת נגד חלוקת תפקידים מגדרית מסורתית.
אני אתאיסטית, אבל יש בעיניי ערך לטקסים ולמסורת. בן זוגי היה מוותר על כל סממן דתי, פרט למשפחתיות של ציון החגים. ילדינו מרגישים שייכות לשני הצדדים, ומודעים לשוני. ילדינו מעדיפים לא להזדהות עם צד זה או אחר. בשבילם להיות מעורב זה לא סוגיה, זה מי שהם. גם ילדיי מושפעים מהדומיננטיות של היהודי האשכנזי, מדברים עברית ויודעים גם ערבית ומעט הולדנית. ילדיי מודעים לכך שהם עלולים להיתפס כאויב. חוויית המעבר בשדה התעופה קשה לכולנו.
אין לי מילים מעודדות לגבי עתיד ילדיי בעיר הזאת. ירושלים היא ביתי. אני מריגשה שייכת בה. אני פוגשת כאן אנושיות חמה בחילונים, חרדים, ערבים ויהודים. אני מנסה להנחיל לילדיי את אהבת אדם אך גם זיכרון הרדיפה וחרדת הרדיפה נוכחת בחיינו. אני חוששת שיהיה עליהם להגר, למצוא נחלה שקטה ולהיות מי שהם.
ד”ר טליה שגיב:
חשוב לדבר על זה. חשוב לתת מילים לפלורליזם ולקבלה של האחר. זה חשוב גם לילדים. היום ילדי החצי-חצי מרגישים שהם יותר טובים מכולם. יש להם כלים להתמודד עם מגוון מסורות ותפיסות עולם, עם מגוון שפות אפילו. הם צריכים להתמודד עם הזהות, להחליט מי הם. אני גדלתי עם אבא פרסי ואמא יקית שהתעקשו שאין מה לדבר על זה. הניסיון להגיד לילדים שרק האהבה חשובה והסטיגמות לא מעניינות מתנגש במציאות.
ד”ר אילן טבק אבירם:
חשוב להנחיל לילדים במשפחות שונות את הסיפור המשפחתי. כל הורה והמטען שלו או סיפור החיבור בין ההורים. לפעמים אנחנו רואים את זה כמובן מאליו. חשוב לספר, כי השונות היא ברורה, והילד צריך להבין איך הוא הגיע לעולם ומה הסיפור המשפחתי שלו. ככה יש לו כלים להתמודד עם שאלות מבחוץ.
ד”ר טליה שגיב:
הסיפורים מתרככים. כיום מנסים להחצין דווקא את הצד המזרחי. היררכיות קיימות, אבל דברים משתנים.
מהרטה ברוך-רון:
אני מאוד אופטימית. מעציב אותי שוורדה חושבת שהילדים שלה צריכים למצוא מקום אחר. אני חושבת שלי יש אחריות ליצור מרחב שמאפשר את השיח, את המפגש ואת הדיאלוג.
ד”ר אילן טבק אבירם:
האם הילדים בסדר? במחקרים לא נמצאו הבדלים מהותיים בין ילדים שגדלו במשפחות הטרוסקסואליות לבין ילדים שגדלו במשפחות הומוסקסואליות.
ורדה ואן דר ויקן:
הילדים שלי יצטרכו את השריר לשאת את התגובה של אחרים. אני מקווה שאנחנו מקנים להם כלים להתמודד עם התגובות מבחוץ.
ד”ר טליה שגיב:
ילדים משלמים מחיר, אבל הם מקבלים מנעד מחשבתי וכלים רבים. העיר משפיעה עלינו ואנחנו משפיעים על העיר.
סיכום הרצאות ועריכה: אסיף הוצאה לאור ומרכז כתיבה ועריכה