צוות המדרשה העביר 4 סדנאות שהדגימו את השיטה החינוכית של מדרשת אדם: “שיטת בצוותא – המרת קונפליקט בדילמה” המאפשרת למשתתפים לבחון תהליכי קבוצה הקשורים בעקרונות היסוד הדמוקרטיים, לבחון את הקונפליקטים במתקיימים בין השותפים בחברה הדמוקרטית, להמירם בדילמות פנימיות, אשר מהוות מניע למציאת פתרון שוויוני והוגן. שיטה זו מהווה את הבסיס לכל תכניות החינוך לדמוקרטיה ולשלום של מדרשת אדם.
“עוברים את הקו” – הזכות להגדרה עצמית ומשמעותה (עברית-ערבית)
הנחייה: תמר גרידינגר וסאבר ראבי, מנהלי תכניות חינוכיות
הסדנה עסקה בזכות להגדרה עצמית ובמשמעותה לקבוצות אתניות, לאומיות ומגדריות. במהלכה הודגמה הדילמה בין הרצון להגדרה קבוצתית לבין החירות האישית. ראינו כי לעיתים הקונפליקט בין הקבוצות, מייצר דילמות פנימיות בתוך כל אחת מהקבוצות.
“עוברים את הקו” – הזכות להגדרה עצמית ומשמעותה המגדרית (ערבית)
הנחייה: סאבר ראבי, מנהל תכניות חינוכיות
סדנה ייחודית שהועברה לקבוצה של 30 נשים מלוד, המורכבת מקבוצה ממתנ”ס שיקאגו (שכונה מעורבת) והשנייה ממתנ”ס שכונת הרכבת (שכונה ערבית). הנשים, רובן אמהות וחלקן סבתות, לומדות לקראת תעודת בגרות. הסדנה התמקדה בזכות להגדרה עצמית שלהן כנשים בחברה הערבית. הפעילות “עוברים את הקו” איפשרה לנשים לדבר על מצבן בחברה, על רצונן שגברים יכירו בצרכיהן, ואף על רצח מטעמי “כבוד המשפחה”. הנשים הסכימו כי זאת כותרת בלבד, שנועדה להגן על גברים אלימים בפני החוק וכי הן מעוניינות לקבל כלים כדי שתוכלנה לשנות את המצב.
“שוקולד ושוויון” – שישה מושגים של שוויון ומשמעותן האישית והחברתית עבורנו (עברית-ערבית)
הנחיה: ד“ר אוקי מרושק קלארמן, מנהלת אקדמית, וכאמל אבו-רביעה, מנהל תכניות חינוכיות
בתחילה המשתתפים שחקו במשחק “השוקולד” – מי יגיע ראשון לשוקולד, ומה יקרה בדרך, ומי יקבע את החוק? במהלך המשחק המשתתפים חוו מצבים שונים של אי-שוויון שעורר דיון במושגים “שוויון בתוצאות” ו”שוויון הזדמנויות” ובחנו את משמעותן והשלכותיהן לפרט, לקבוצות מיעוט ולקבוצות רוב.
“של מי הזבל?” – כיצד מושג ה”זבל” משנה את משמעותו בקבוצות שונות? (עברית-ערבית)
הנחיה : סאבר ראבי ותמר גרידינגר, מנהלי תכניות חינוכיות
בתחילת הסדנה המנחים חילקו את שטח החדר ל-4 רבעים, כשבכל אחד מהם ‘מתגוררת’ קבוצה אחת. לאחר מכן המנחים פזרו זבל בכל השטחים, והמשתתפים התבקשו לדאוג לכך ששטח מחייתם ייוותר נקי.
המשתתפים נאלצו להכריע בין האפשרות לקיים קונפליקט בינם לבין הקבוצות השכנות להם; לבין האפשרות לשנע את הזבל לעבר צד שלישי שאינו קיים בחדר, שאין לו פנים או זהות – בקיצור הוא שקוף. המשתתפים בחרו באפשרות השנייה. הדילמה שנוצרה הייתה בין הרצון העקרוני לשמור על סביבה ברת קיימא, לבין הנטייה האוטומטית להיפטר מהזבל ולהרחיקו מעין הציבור (לרוב על חשבון קבוצות מוחלשות). הדיון נותב מהבנת התהליך שהתקיים בחדר למציאות הקיימת מחוץ לחדר.
